אין לי ספק שהחיים של כולנו השתנו לנצח. כולנו נהיה מודעים יותר למחלה ונקפיד יותר בהיערכות לקראתה. אנו, ברפואת השיניים, עושים זאת כבר עשרות שנים ומתמודדים מידי יום עם חיידקים וחולים. יש לנו פרוטוקולי עיקור קפדניים ואנו יודעים כיצד למנוע התפשטות של מחלה ממטופל למטופל. מגיפת ה- AIDS בשנות ה-80 של המאה הקודמת שינתה את דרך הטיפול של רופאי השיניים וגרמה לכל רופאי השיניים ליישם מדיניות קפדנית של שימוש במסכות ובכפפות ושל שיטות ניקוי, הידועות בשם אמצעי זהירות אוניברסליים. בטחונם של המטופלים הפך לגורם קריטי, כך שאין כל חשש מטיפולי שיניים הנעשים "לפי הספר".
להלן המלצות ה- CDC באשר להמלצות לאמצעי זהירות אוניברסליים
אמצעי זהירות סטנדרטיים הם, נוהגים למניעת זיהום החלים על כל טיפול בחולה, ללא קשר למצב הזיהום, החשוד או המאומת, של החולה. כל אימת שישנו סיכון להפצת הזיהום למטופלים אחרים. נוהגים אלו מעוצבים הן כדי להגן על אנשי הצוות הרפואי והן בכדי למנוע הפצת הזיהום ממטופל למטופל על ידי אנשי הצוות הרפואי.אמצעי זהירות סטנדרטיים כוללים:
כל אלמנט של אמצעי הזהירות הסטנדרטיים הללו מפורט ומוסבר להלן. חינוך והכשרה הם מרכיבים קריטיים של אמצעי הזהירות הסטנדרטיים, מאחר שהם מסייעים לאנשי הצוות הרפואי לקבל החלטות מתאימות ולציית לנהלים מומלצים.
כאשר אמצעי הזהירות הסטנדרטיים לבדם אינם יכולים למנוע העברה , הם מתווספים לאמצעי זהירות מבוססי העברה. בנדבך שני זה של מניעת זיהומים נעשה שימוש כאשר מטופלים סובלים ממחלה היכולה להיות מועברת לאחרים במגע, בטיפות או בהטסה אווירית (למשל – מגע בעור, עיטוש, שיעול) ומשמשים תמיד בנוסף על אמצעי הזהירות הסטנדרטיים. הסביבה במרפאות השיניים לא תמיד מעוצבת ליישם את כל אמצעי הזהירות הנוגעים למחלות מועברות במגע או בהטסה (דוגמת – שחפת, חצבת או אבעבועות רוח) אשר מומלצות לטיפול בבית חולים או באמצעות שירותים אמבולטוריים אחרים. על-כל-פנים, אנשים אינם נוטים לטפל בשיניים כאשר הם סובלים ממחלות מדבקות, כמו אלו המוזכרות לעיל. למרות זאת, אנשי הצוות הרפואי צריכים לפתח וליישם שיטות לאבחון מוקדם ולניהול של מטופלים היכולים להיות נשאים של מחלות אלו, כבר בכניסתם למרחב הדנטלי. במידת האפשר על שיטות אלה לכלול קביעת תור חדש למועד אחר, בו המטופל כבר לא מדבק, במידה והטיפול אינו דחוף, או הפנייתו למרפאה אחרת בה יש אמצעי זהירות מתאימים, במידה והטיפול דחוף.
היגיינת ידיים
היגיינת ידיים היא האמצעי החשוב ביותר למניעת התפשטות זיהומים בקרב מטופלים ואנשי צוות רפואי. תכניות חינוך והדרכה חייבות לכלול דגשים בדבר היגיינת ידיים לפני שניגשים לבצע פעילות, פשוטה או כירורגית בפיו של מטופל.
לבדיקה דנטלית שגרתית ולפעולות לא כירורגיות, שטוף את הידיים במים וסבון פשוט או סבון אנטיספטי המיועדים לשימוש אנשי צוות רפואי, או בתמיסה על בסיס אלכוהול המיועדת לשפשוף הידיים. למרות שתמיסה על בסיס אלכוהול יעילה יותר לשימוש בסביבה רפואית, השתמש במים וסבון כאשר ישנו לכלוך בעליל (כגון דם, נוזלי גוף או לכלוך אחר). 1 להליכים כירורגיים בצע ניקוי וחיטוי יסודי של הידיים לפני שמכניסים אותן לכפפות מנתח סטריליות.
בעת שימוש בכל אמצעי ניקוי או חיטוי של הידיים יש לעיין בהוראות היצרן. הוראות מפורטות כיצד להשתמש באמצעים לניקוי וחיטוי ידיים, גם בנוגע להליכים כירורגיים וציפורניים מלאכותיות, ניתן למצוא ב- "קווים מנחים להיגיינת ידיים בסביבה רפואית"
היגיינת ידיים בסביבה דנטלית
הערת שוליים
1 הגדרה משנת 2003 CDC Dental Guidelines – הליכים כירורגיים אורליים כוללים חתך, כריתה או השתקפות של רקמות, החושפים אזורים סטריליים בדרך כלל בחלל הפה, דוגמאות לכך הן ביופסיה, ניתוחי חניכיים, כירורגיה האפיסופית, ניתוחי השתלה ועקירת שיניים כירורגית (למשל הסרת שן שפרצה או שן שלא פרצה, הדורשת elevation of mucoperiosteal flap, הסרת עצם או קטע של שן, ותפרים במידת הצורך.